פוגרומים, רדיפות ובמיוחד השואה הנוראית שנפלה על כל יהודי, אינם אלא מכות שהיהודים הביאו אל עצמם. הטלאי הצהוב בא להזכיר לכל יהודי שהמהות היהודית היא לא כתם שניתן להסיר מעצמך. זה די.אן.איי צרוב בנשמה. וכל מי שיהודי, הוא יונה הנביא, ועליו לממש את מהותו ואין כאן מקום לבחירה או לבריחה.
השיבה אל הארץ המובטחת, אל ארץ ישראל, הייתה צריכה להיות עוד הזדמנות להכין את עצמנו לקפיצה החדשה של שירות למען האנושות – ובהתחלה זה קרה. אף אחד לא הבין את הקסם שהיה כאן. זה היה בלתי נתפס.

גם החלוצים בעצמם, למרות האתגרים והקשיים, לא הבינו איך הכל זורם ופתאום: קמה מדינת ישראל! כאילו כל כוחות היקום הסתדרו והתייצבו כך שזה יקרה בדרך של ניסים ממש. מלחמת העצמאות הייתה נס גלוי שאין עליו עוררין. ועם כל זה, היהודים התבלבלו. לא הבינו את הקריאה. נופפו לשלום לאלוהים הזה שבשמיים שהציל אותם, אמרו לו תודה, ביי ולהתראות עד הפעם הבאה. חששו להכניס אותו למשוואה כשותף בלתי מעורער, כי זה היה אומר להיות חברה "דתית", ששמה את מבטחה במשהו שאינו נתפס בידיים, כי את הגאולה מביאים בחליבה ברפת וגידולים חקלאיים במושב ובקיבוץ, ובצבא בקרבות נגד האויב. וזה הצליח לנו לזמן מה, אבל משהו היה צריך להראות לנו שאנחנו לא בכיוון. כשכבר עשינו כל מה שהיינו בטוחים שיביא לנו את הישועה ונהפוך לעם הנבחר עליו דובר רבות כל כך, מצאנו עצמנו חיים באותה סביבה, אך לא כמו בגטו של בבל או ספרד או ממלכת ישראל ויהודה. הפעם, בלי ערבות, בלי ברית מלח, בלי תפילה. והיום אנחנו מוצאים את עצמנו נזכרים במהותנו היהודית רק כשרע לנו כעם.
כשאחינו נרדפים ונפגעים בארצות הגולה, אנחנו מצביעים עליהם ואומרים שמי שרוצה לחיות בגלות, שיישלם על כך מחיר. לעומת זאת, כשאחינו החיים בישראל לא מסתדרים, נריע להם כשיחליטו להתפזר בארצות הגולה ולהצליח שם. העם הזה, מבולבל מידי. מסרב להכיר במהותו, בשותף האמיתי שלו.
כשנקבל על עצמנו את תפקידנו, כשנבין סופית שהברירה היחידה היא להיות עם סגולה, שבו כל יחיד יכול להצליח רק כשהוא יסכים לשים את ייחודיותו לטובת הכלל וביחד ליצור את העם הנבחר: נבחרת שתפקידה לשמש דוגמה לעולם – אז נגיע אל הנחלה המובטחת.
לא סתם אנחנו נמצאים בפתחה של צורה חדשה של יהדות. רבים מבני העם הזה, חוזרים אל האמונה, אל הרוחניות היהודית, אך לא בהכרח הופכים לדתיים. ה"חזרה בתשובה" היא למעשה חזרה לשורש היהודי הרוחני, בלי קשר לחיצוניות, הן בבגדים והן בפעולות הקרויות "מצוות". מי שמקיים "מצווה" זה בגלל שהיא פוגשת אותו, היא מתגלה בפניו ומאיר את נשמתו, ולא בגלל שמישהו אמר לו שצריך לקיים אותה.
זמנים מיוחדים ומרגשים לפנינו, יהודים.