לפני כמה ימים הלכתי עם בעלי לחנות לאביזרי תאורה. רצינו לקנות לבית שלנו שעבר שיפוץ, מנורות עבור הנמכת הגבס שעשינו בחדרי האמבטיה.

לתדהמתי גיליתי  מה שאני כבר יודעת מזמן אבל בכל פעם שוכחת מחדש, מכריחים אותנו לקנות! בלתי אפשרי לקנות מנורה לחדרי האמבטיה מבלי לקנות את כל גוף המנורה, או איך שקוראים לזה.

האבסורד הוא שאם התקלקלה הנורה שבתוך המנורה עליך לפרק מהגבס את כל היחידה ו…לזרוק לפח, את הכל. "אבל למה?" הזדעק בעלי, "אני מחפש משהו שאוכל להחליף אותו במידה ויתקלקל ולא אצטרך לקנות בכל פעם מחדש את הכל". "אני מבין" ענה לו המוכר "אבל אין כזה בנמצא, ככה מייצרים היום". ואני תוהה למה זה ככה. למה הכל בחיים שלנו כל כך חד פעמי? האם זה בגלל הזדהות עם חיינו הנגמרים החד פעמיים? התשובה הרבה פחות מתוחכמת. זה בגלל כסף. אכול ושתה כי מחר נמות. עוד בעל מפעל בסין ישלשל לכיסו את המטבעות שלי וילך הביתה מרוצה ולמי אכפת כל השאר. והעניין הזה תקף לכל המוצרים שסביבנו. המקרר של אמא שלי החזיק עשרים שנה, גם מכונת הכביסה, גם המכונית של אבא שלי, היצרנים שיווקו את המוצרים שלהם כמוצרים עמידים וחזקים וזה היה המוטיב עליו נשענו במכירות המוצר. היום בכלל לא מנסים לשווק מוצרים עמידים, זה לא רלוונטי וכולם גם יודעים שזה שקר, אז בשביל מה בכלל לטרוח. ניצול של כדור הארץ?

למי אכפת, גזים מזיקים הנפלטים ופוגעים בשכבת האוזון? למי איכפת, פגיעה אנושה ובלתי הפיכה בטבע? למי איכפת. שילדינו יאכלו אוכל מתועש וישתו מים מטוהרים, האדם בטוח שכבר ימצא דרך לפתור את כל הבעיות כפי שעשה משחר ההיסטוריה ולא לוקח בחשבון שמעולם לא היה קצב ייצור כזה וכמות אדירה כל כך של בני אדם על פני כדור הארץ שעוד עתידה לגדול בקצב מסחרר, לאכול, לשתות, להתקיים וכמובן לקנות מוצרים שרבים מהם מיותרים ורבים מהם מתקלקלים במהרה.

אז מה עושים?

אפשר להתבונן בכל הגל הזה ששוטף אותנו ולהחליט שאני לא מסוגל לעשות כלום, אני הקטן אין לי כוח או יכולת להשפיע על מגמה עולמית עצומה שכזאת. אבל אנחנו הרי יודעים שמהפיכות התחילו הרבה פעמים מצעד אחד קטן של מישהו קטן והתפשטו כמו אש בשדה קוצים.

ואפשר להחליט שאני כן חלק מזה, חלק מהעולם, חלק מבני דורי, יש לי מה להגיד, לחשוב, לעשות, אני נוקט פעולה. גם אם היא קטנה. אני שם לב למה אני קונה, מוכר, זורק, אני אקטיבי איפה שאני חושב שאני יכול ורוצה להיות. אבל הדבר העיקרי מבחינתי שמאגד את הכל תחת קורת גג אחת ושאם נשים אליו כולנו ליבנו הוא היחס שלנו אחד לשני.

מה הקשר אתם שואלים? ובכן, אם אכפת לי מה השכן שלי נושם, אוכל, שותה, לובש, אם אכפת לי כמה זמן המנורה שלו באמבטיה מחזיקה מעמד אז אני אעשה הכל כדי להתחשב בו והמניע שלי לחיים לא יהיה עשיית כסף אלא אהבת הזולת, בפועל, וכנגזרת לכך כל העשייה שלי והקיום שלי יהיו מובלים על ידי הרעיון הזה. וזה ישפיע גם של השכן שלי. וישפיע גם של השכן שלו. כי ככה אנחנו בני האדם, מושפעים האחד מהשני. וככה זה יעבור ויתפשט וזה כן יהיה אכפת, מה היחס שלנו האחד לשני, מה הקשר ביננו כבני אנוש שחולקים את אותה פיסת כדור הארץ.

וזה ישפיע על כל המעגלים שסביבנו, על החי, צומח, על האוויר ועל המים. חושבים שזה חלום? אפשר לנקוט עמדה, בחירה, להיות אקטיביים, ופשוט לנסות.